Allegoria
26 décembre 2023Il n’est pas facile d’être malade. Et c’est encore plus compliqué lorsque la maladie est longue et qu’il n’est pas clair qu’elle disparaîtra un jour.
Premièrement, il y a les difficultés habituelles : prendre des médicaments tout le temps, se sentir étourdi la plupart du temps, subir des traitements gênants une partie du temps, et avoir mal par-ci et par-là de temps en temps.
Deuxièmement, il y a les difficultés dont on parle moins : l’incapacité de travailler la plupart du temps, une faible estime de soi une partie du temps, le désespoir et les sentiments de culpabilité de temps en temps.
Troisièmement, il y a aussi des difficultés vraiment inattendues : les personnes qui savent tout et veulent expliquer tout tout le temps, les gens qui veulent aider, même si vous ne le voulez vraiment pas la plupart du temps, et il y a aussi ceux qu’on doit soutenir, là où cela devrait être l’inverse, de temps en temps.
Mais que se passe-t-il si soudainement, au milieu de toutes ces difficultés, survient une difficulté banale, normale. Disons que vous attrapez la crève ? Et pendant quelques jours, vous êtes au lit, avec un nez qui coule, de la fièvre et un gros mal de gorge.
Cela arrive à tout le monde, même aux personnes malades.
Et puis, après quelques jours, avec du paracétamol, du thé au citron, au gingembre et au miel, et avec un bon bouillon de poule, la crève disparaît. Comme chez tout le monde.
Soudain, vous vous sentez mieux.
C’est très surprenant étant donné que vous êtes toujours malade.
Cela me rappelle l’allégorie de la chèvre :
Avroum va voir son rabbin et lui dit : « Rabbi, c’est insupportable, notre maison est si petite, les enfants sont turbulents, ma femme est en colère, c’est étroit et suffocant. Je ne peux plus le supporter. »
Le rabbin lui demande : « Avroum, as-tu une chèvre ? »
Avroum, un peu surpris, répond : « Une chèvre ? Oui, j’ai une chèvre. »
Le rabbin lui dit : « Fais la entrer dans la maison et reviens me voir dans une semaine. »
Avroum pense qu’il n’a pas bien entendu : « Faire entrer la chèvre ?! »
« Oui », répond le rabbin, « Fais entrer la chèvre dans la maison et reviens me voir dans une semaine. »
Une semaine plus tard, Avroum revient et dit au rabbin : « Rabbi, cette semaine a été terrible. Les enfants continuent de se déchaîner, la chèvre saute partout, laissant derrière elle une traînée de débris et de crottes et a mangé trois oreillers, deux matelas et une chaise. Ma femme ne me parle plus. Je ne peux plus supporter ça. »
Le rabbin écoute attentivement puis dit : « Dis-moi, Avroum, as-tu des poules ? »
« Des poules ? » demande Avraham avec crainte.
« Oui, des poules », dit le rabbin, Prends-les aussi à la maison et reviens me voir dans une semaine. »
Une autre semaine passe et Avroum revient chez le rabbin.
Cette fois, le rabbin lui demande de faire entrer le cheval à la maison. Et une semaine plus tard, la vache. Puis l’agneau, suivi des trois canards…
Lorsque Avrum revient voir le rabbin après quelques semaines, ses vêtements sont sales, ses cheveux emmêlés et décorés de plumes et ses yeux cernés par le manque de sommeil. Le rabbin lui dit : « Avrum, rentre chez toi, sors la chèvre et reviens la semaine prochaine. »
Une semaine passe et Avrum revient chez le rabbin. Il dit : « Rabbi, la maison est soudainement si spacieuse. Merci beaucoup. Tu nous as sauvés. »
Et moi, quand la crève a disparu, je me suis senti un peu… guéri.
לא קל להיות חולה. ומאוד לא פשוט כשהמחלה ארוכה וכשלא ברור אם היא תחלוף ביום מין הימים.
ראשית, יש את הקשיים הרגילים – תרופות כל הזמן, הרגשה מזופתת רוב הזמן, טיפולים מציקים חלק מהזמן, וכאבים כאלה ואחרים מזמן לזמן.
שנית, יש את הקשיים שפחות מדברים עליהם – חוסר יכולת לעבוד רוב הזמן, דימוי עצמי נמוך חלק מהזמן, יאוש ורגשות אשם מזמן לזמן.
שלישית יש גם קשיים ממש לא צפויים – האנשים שיודעים הכל ונורא רוצים להסביר כל הזמן, והאחרים שנורא רוצים לעזור, גם אם אתה ממש לא רוצה רוב הזמן, ויש גם את אלה בהם אתה צריך לתמוך, במקום שזה יהיה הפוך, מזמן לזמן.
אבל מה קורה אם פתאום, בתוך כל הקשיים הנוראיים הללו, בא קושי סתמי, רגיל, נגיד חטפת שפעת? ובמשך כמה ימים אתה במיטה, עם אף נוזל, חום וגרון כואב.
זה קורה לכולם, גם לאנשים חולים.
ואז, אחרי כמה ימים, עם אקמול, תה עם לימון וג׳ינג׳ר ודבש, ועם מרק עוף, השפעת עוברת. כמו אצל כל אחד אחר.
פתאום אתה מרגיש יותר טוב.
זה מאוד מפתיע אי לכך שאתה עדיין חולה.
זה מזכיר לי את משל העז :
אברום בא לרב ואמר ״רבי, זה בלתי נסבל, הבית שלנו קטן כ״כ, הילדים משתוללים, אשתי כועסת, צפוף ומחניק. אני לא יכול לשאת את זה יותר״
שאל אותו הרב ״אברום תגיד לי, יש לך עז?״
אברום, מעט מופתע, ענה ״עז? כן. יש לי עז״
אמר לו הרב ״תכניס אותה הביתה ותחזור בעוד שבוע״
אברום חשב שהוא לא שמע טוב ״להכניס את העז ?!״
״כן״ ענה הרב ״תכניס את העז ותחזור אלי בעוד שבוע״
חזר אברום אחרי שבוע ואמר לרב ״רבי השבוע הזה היה נורא. הילדים המשיכו להשתולל, העז קפצה בכל מקום, משאירה אחריה שובל גללים והרס, ואכלה שלוש כריות, שני מזרנים וכורסא. אשתי לא מדברת איתי. אני לא מסוגל לסבול יותר״
הרב הקשיב ואז אמר ״תגיד אברום, יש לך תרנגולות ?״
״תרנגולות ?״ שאל אברום בפחד
״כן, תרנגולות״ אמר הרב ״קח ותכניס גם אותן הביתה ותחזור בעוד שבוע״
שבוע נוסף חלף ושוב בא אברום אל הרב.
הפעם ביקש הרב שיכניס הביתה את הסוס. ושבוע לאחר מכן את הפרה. ואז את הכבשה ואחריה את שלושת הברווזים…
כשהגיע אברום לרב אחרי מספר שבועות, בגדיו מלוכלכים, בשערותיו נוצות, עיניו מזוגגות מחוסר שינה אמר לו הרב ״אברום, תחזור הביתה, תוציא את העז ותחזור בשבוע הבא״
עבר שבוע ואברום שוב בא לבית הרב ״רבי״ אמר אברום ״הבית כ״כ מרווח פתאום. תודה רבה. הצלת אותנו״
ואני, כשחלפה לה השפעת פתאום הרגשתי קצת… בריא.
לא קל להיות חולה. ומאוד לא פשוט כשהמחלה ארוכה וכשלא ברור אם היא תחלוף ביום מין הימים.
ראשית, יש את הקשיים הרגילים – תרופות כל הזמן, הרגשה מזופתת רוב הזמן, טיפולים מציקים חלק מהזמן, וכאבים כאלה ואחרים מזמן לזמן.
שנית, יש את הקשיים שפחות מדברים עליהם – חוסר יכולת לעבוד רוב הזמן, דימוי עצמי נמוך חלק מהזמן, יאוש ורגשות אשם מזמן לזמן.
שלישית יש גם קשיים ממש לא צפויים – האנשים שיודעים הכל ונורא רוצים להסביר כל הזמן, והאחרים שנורא רוצים לעזור, גם אם אתה ממש לא רוצה רוב הזמן, ויש גם את אלה בהם אתה צריך לתמוך, במקום שזה יהיה הפוך, מזמן לזמן.
אבל מה קורה אם פתאום, בתוך כל הקשיים הנוראיים הללו, בא קושי סתמי, רגיל, נגיד חטפת שפעת? ובמשך כמה ימים אתה במיטה, עם אף נוזל, חום וגרון כואב.
זה קורה לכולם, גם לאנשים חולים.
ואז, אחרי כמה ימים, עם אקמול, תה עם לימון וג׳ינג׳ר ודבש, ועם מרק עוף, השפעת עוברת. כמו אצל כל אחד אחר.
פתאום אתה מרגיש יותר טוב.
זה מאוד מפתיע אי לכך שאתה עדיין חולה.
זה מזכיר לי את משל העז :
אברום בא לרב ואמר ״רבי, זה בלתי נסבל, הבית שלנו קטן כ״כ, הילדים משתוללים, אשתי כועסת, צפוף ומחניק. אני לא יכול לשאת את זה יותר״
שאל אותו הרב ״אברום תגיד לי, יש לך עז?״
אברום, מעט מופתע, ענה ״עז? כן. יש לי עז״
אמר לו הרב ״תכניס אותה הביתה ותחזור בעוד שבוע״
אברום חשב שהוא לא שמע טוב ״להכניס את העז ?!״
״כן״ ענה הרב ״תכניס את העז ותחזור אלי בעוד שבוע״
חזר אברום אחרי שבוע ואמר לרב ״רבי השבוע הזה היה נורא. הילדים המשיכו להשתולל, העז קפצה בכל מקום, משאירה אחריה שובל גללים והרס, ואכלה שלוש כריות, שני מזרנים וכורסא. אשתי לא מדברת איתי. אני לא מסוגל לסבול יותר״
הרב הקשיב ואז אמר ״תגיד אברום, יש לך תרנגולות ?״
״תרנגולות ?״ שאל אברום בפחד
״כן, תרנגולות״ אמר הרב ״קח ותכניס גם אותן הביתה ותחזור בעוד שבוע״
שבוע נוסף חלף ושוב בא אברום אל הרב.
הפעם ביקש הרב שיכניס הביתה את הסוס. ושבוע לאחר מכן את הפרה. ואז את הכבשה ואחריה את שלושת הברווזים…
כשהגיע אברום לרב אחרי מספר שבועות, בגדיו מלוכלכים, בשערותיו נוצות, עיניו מזוגגות מחוסר שינה אמר לו הרב ״אברום, תחזור הביתה, תוציא את העז ותחזור בשבוע הבא״
עבר שבוע ואברום שוב בא לבית הרב ״רבי״ אמר אברום ״הבית כ״כ מרווח פתאום. תודה רבה. הצלת אותנו״
ואני, כשחלפה לה השפעת פתאום הרגשתי קצת… בריא.