Deuxième Place

Les personnes premières savent généralement qu’elles sont des personnes premières. 

Il y a aussi des personnes premières qui le découvrent soudainement. Par surprise. Mais c’est rare.

Les non-premières personnes savent, elles aussi, très souvent, qu’elles sont des non-premières personnes. 

Parfois, des non-premières personnes découvrent qu’en réalité elles sont des personnes premières. Mais ça aussi c’est rare.

Les personnes premières et les non-premières personnes sont deux types très connus. 

Elles peuvent, par exemple, presque immédiatement, dire si quelqu’un qu’elles rencontrent est du même type qu’elles. 

Les personnes premières et plus encore les non-premières personnes sont des types très courants de personnes.

Mais il existe aussi une autre catégorie. La plupart des gens n’en ont jamais entendu parler. 

Ces personnes sont souvent très discrètes au sujet de leur type.

La plupart d’entre elles a longtemps pensé qu’elles appartenaient à un autre groupe. Mais à un moment, elles réalisent qu’elles font partie, en réalité, de cette catégorie-là.

Ce n’est pas qu’elles ont honte, ou bien qu’elles ne sont pas sures, ou encore qu’elles seraient heureuses de changer de catégorie. Elles vont tout à fait bien. 

C’est tout simplement qu’elles n’aiment pas en parler.

Ce sont des personnes deuxièmes. C’est un type très spécifique. Rare. 

Les personnes deuxièmes ne sont certainement pas les personnes premières et pas, non plus, les non-premières personnes. Elles sont deuxièmes.

Elles aussi peuvent savoir immédiatement si quelqu’un est du même type qu’elles ou d’un autre type. Les différences sont très claires à leurs yeux.

Comme les personnes premières, les personnes deuxièmes sont très engagées. Très loyales. Très dévouées. Elles communiquent bien et les non-premières personnes sont généralement très intéressées par ce qu’elles ont à dire. 

En ce qui concerne ce dernier point les personnes deuxièmes sont peut-être même meilleures que les personnes premières.

Mais elles ne sont pas courageuses. Ou pas vraiment et pas toujours. En fait, dans de nombreux cas, les personnes deuxièmes sont un peu craintives. Elles ne sont pas des personnes premières.

D’un autre côté, les personnes deuxièmes, comme les non-premières personnes, se sentent appartenir au groupe. 

Elles aiment faire ce qu’on leur dit, ou du moins préfèrent qu’on leur dise quoi faire plutôt que de décider par elles-mêmes. 

Elles aiment la camaraderie et ont généralement très peur d’être seules.

Mais, contrairement aux non-premières personnes, elles ne savent pas prendre du recul, penser à elles-mêmes ou se reposer. 

C’est presque le contraire. 

Dans de nombreux cas, les personnes deuxièmes, même si ce n’est pas toujours facilement visible, manquent de confiance en elles.

Elles essaient tout le temps de prouver leur valeur aux autres et à elles-mêmes. 

Donc non, elles ne sont pas les personnes premières ni les non-premières personnes. Elles sont d’un autre type, relativement rare. Et elles sont aussi un peu discrètes à ce sujet.

Les personnes deuxièmes ne comprennent pas vraiment comment elles ont pu arriver là où elles sont. Cela leur semble souvent illogique et un peu illégitime.

מקום שני

אנשים ראשונים יודעים, ברוב המקרים, מאז שהם יכולים לזכור, שהם אנשים ראשונים.

יש גם אנשים ראשונים שמגלים שהם ראשונים ככה פתאום. במפתיע. אבל זה נדיר.

אנשים לא ראשונים גם הם יודעים, ברוב המקרים, פחות או יותר מאז ומתמיד, שהם לא ראשונים.

מדי פעם אנשים לא ראשונים מגלים, פתאום, שבעצם הם כן ראשונים. אבל זה נדיר.

אנשים ראשונים ואנשים לא ראשונים אלה סוגים ידועים של אנשים.

הם גם יודעים לאמר, כמעט מיד, אם מישהו שהם פגשו הוא מהסוג שלהם או מהסוג האחר.

אנשים ראשונים ובטח אנשים לא ראשונים, מאוד נפוצים.

אבל יש גם סוג נוסף של אנשים. זה לא סוג מאוד ידוע, ובטח לא סוג נפוץ. רובנו בכלל לא שמע עליו. 

אנשים מהסוג הזה, מעבר לעובדה שהסוג שלהם לא מוכר, הם גם, לרוב, מאוד דיסקרטיים בעניין הסוג. 

רובם המכריע חשב המון זמן שהוא בכלל מסוג אחר. אבל ברגע מסוים הם מבינים שהם בעצם מהסוג הזה. 

וזה לא שהם מתביישים, או לא בטוחים, או שהם היו שמחים להחליף סוג. הם ממש בסדר. 

הם פשוט לא אוהבים לדבר על זה.

הסוג הזה הוא הסוג של האנשים השְׁנִיִּים. 

זה סוג מאוד מיוחד. וגם נדיר.

האנשים השְׁנִיִּים הם לא אנשים לא ראשונים והם בטח שלא אנשים ראשונים.

הם שְׁנִיִּים.

גם הם יודעים לזהות מיד אם מישהו הוא מהסוג שלהם או מסוג אחר. ההבדלים מאוד ברורים בעיניהם.

כמו אנשים ראשונים, אנשים שְׁנִיִּים מאוד משקיעים. מאוד נאמנים. מאוד מסורים. הם מתקשרים טוב ואנשים לא ראשונים לרוב מתעניינים מאוד במה שיש להם לאמר.

בעניין הנקודה האחרונה, אנשים שְׁנִיִּים לפעמים אפילו טובים יותר מאנשים ראשונים.

אבל הם לא אמיצים. או לא ממש ולא תמיד.

אם לאמר את האמת, אנשים שניים הם, בהרבה מאוד מקרים, קצת פחדנים. הם לא אנשים ראשונים.

מצד שני, אנשים שְׁנִיִּים מרגישים חלק מהקבוצה. הם אוהבים לעשות מה שאומרים להם או לכל הפחות הם מעדיפים שיגידו להם מאשר להחליט הכל בעצמם.

הם אוהבים את הביחד ולרוב מפחדים נורא מלהיות לבד.

כמו אנשים לא ראשונים.

אבל הם לא יודעים לקחת מרחק. לחשוב על עצמם. לנוח.

הם כל הזמן מנסים להוכיח את עצמם לאחרים. וגם להם עצמם.

אנשים שְׁנִיִּים, בהרבה מאוד מקרים, ואפילו שלא תמיד אפשר לראות את זה בקלות, הם בעצם חסרי ביטחון.

אז לא, הם לא אנשים ראשונים וגם לא אנשים לא ראשונים. הם סוג אחר, נדיר יחסית. וגם קצת דיסקרטי.

אנשים שניים לא ממש מבינים איך יכול להיות שהם הגיעו לאן שהגיעו. זה נראה להם הרבה פעמים לא הגיוני וגם קצת לא הוגן.

moli kofer 2
Article précédent הקודם Article suivant הבא

Laisser un commentaire

השאירו תגובה
שליחה
מקום שני

אנשים ראשונים יודעים, ברוב המקרים, מאז שהם יכולים לזכור, שהם אנשים ראשונים.

יש גם אנשים ראשונים שמגלים שהם ראשונים ככה פתאום. במפתיע. אבל זה נדיר.

אנשים לא ראשונים גם הם יודעים, ברוב המקרים, פחות או יותר מאז ומתמיד, שהם לא ראשונים.

מדי פעם אנשים לא ראשונים מגלים, פתאום, שבעצם הם כן ראשונים. אבל זה נדיר.

אנשים ראשונים ואנשים לא ראשונים אלה סוגים ידועים של אנשים.

הם גם יודעים לאמר, כמעט מיד, אם מישהו שהם פגשו הוא מהסוג שלהם או מהסוג האחר.

אנשים ראשונים ובטח אנשים לא ראשונים, מאוד נפוצים.

אבל יש גם סוג נוסף של אנשים. זה לא סוג מאוד ידוע, ובטח לא סוג נפוץ. רובנו בכלל לא שמע עליו. 

אנשים מהסוג הזה, מעבר לעובדה שהסוג שלהם לא מוכר, הם גם, לרוב, מאוד דיסקרטיים בעניין הסוג. 

רובם המכריע חשב המון זמן שהוא בכלל מסוג אחר. אבל ברגע מסוים הם מבינים שהם בעצם מהסוג הזה. 

וזה לא שהם מתביישים, או לא בטוחים, או שהם היו שמחים להחליף סוג. הם ממש בסדר. 

הם פשוט לא אוהבים לדבר על זה.

הסוג הזה הוא הסוג של האנשים השְׁנִיִּים. 

זה סוג מאוד מיוחד. וגם נדיר.

האנשים השְׁנִיִּים הם לא אנשים לא ראשונים והם בטח שלא אנשים ראשונים.

הם שְׁנִיִּים.

גם הם יודעים לזהות מיד אם מישהו הוא מהסוג שלהם או מסוג אחר. ההבדלים מאוד ברורים בעיניהם.

כמו אנשים ראשונים, אנשים שְׁנִיִּים מאוד משקיעים. מאוד נאמנים. מאוד מסורים. הם מתקשרים טוב ואנשים לא ראשונים לרוב מתעניינים מאוד במה שיש להם לאמר.

בעניין הנקודה האחרונה, אנשים שְׁנִיִּים לפעמים אפילו טובים יותר מאנשים ראשונים.

אבל הם לא אמיצים. או לא ממש ולא תמיד.

אם לאמר את האמת, אנשים שניים הם, בהרבה מאוד מקרים, קצת פחדנים. הם לא אנשים ראשונים.

מצד שני, אנשים שְׁנִיִּים מרגישים חלק מהקבוצה. הם אוהבים לעשות מה שאומרים להם או לכל הפחות הם מעדיפים שיגידו להם מאשר להחליט הכל בעצמם.

הם אוהבים את הביחד ולרוב מפחדים נורא מלהיות לבד.

כמו אנשים לא ראשונים.

אבל הם לא יודעים לקחת מרחק. לחשוב על עצמם. לנוח.

הם כל הזמן מנסים להוכיח את עצמם לאחרים. וגם להם עצמם.

אנשים שְׁנִיִּים, בהרבה מאוד מקרים, ואפילו שלא תמיד אפשר לראות את זה בקלות, הם בעצם חסרי ביטחון.

אז לא, הם לא אנשים ראשונים וגם לא אנשים לא ראשונים. הם סוג אחר, נדיר יחסית. וגם קצת דיסקרטי.

אנשים שניים לא ממש מבינים איך יכול להיות שהם הגיעו לאן שהגיעו. זה נראה להם הרבה פעמים לא הגיוני וגם קצת לא הוגן.

moli kofer 2