סיפור אהבה
28 נובמבר 2023זה תמיד היה נורא מוזר. וגם קצת מפתיע.
זה נראה היה כאילו היא ממש מתאמצת למצוא מה לא עובד. מה מקולקל, או חורק, או שבור.
והחיפושים האלה שלה, מדי פעם, נחלו הצלחות.
פה משהוא נסדק, ושם משהוא התפספס. וגם בעיתון היו המון מאמרים מיאשים. וסיפורים עצובים.
וכל פעם כזו, בה החיפוש הצליח, היתה בשבילה הוכחה שהנה, היא צדקה, החיים קשים, אנשים סובלים, אני לא הצלחתי. עובדה.
היו שלוש נקודות אור שליוו אותה. הוא והן.
אבל כיוון שנקודות אור לא מתאימות לסיפור שהיא סיפרה, היא החליטה שזה קרה במקרה. כמעט בטעות. ושזה לא מוכיח כלום.
וכך, החיים התקדמו על מי מנוחות. בכל כמה ימים פורסם בעיתון שבמקום כלשהוא קרה איזה אסון, או שהעולם מתחמם מהר מהצפוי, או שהאנטישמיות שוב גואה משמאל או מימין, או שאיזה פוליטיקאי דה מי קולו אמר איזו שטות, או שמשהוא התמוטט. ומדי פעם היא התקשתה או נכשלה באיזו משימה שלקחה על עצמה. אז היא המשיכה להאמין שהעולם מסביב מתדרד ושהיא בעצמה מאוד מאוד בינונית.
הוא ראה את הדברים אחרת.
ראשית הוא האמין שהעולם בסך הכל בסדר ושבכל מקרה המצב הכללי הולך ומשתפר.
הוא גם האמין שאם נורא רוצים משהוא, ומוכנים להתאמץ בשבילו אז אין סיבה לא להצליח.
כמובן שזה לא תמיד עבד, אבל את דעתו הוא לא שינה. הוא היה נורא בטוח בעצמו. וגם קצת נאיבי.
אבל מעל לכל, תמיד הפתיע אותו שהיא לא רואה כמה היא נפלאה וחכמה ויפה. מדי פעם זה גם העציב אותו. ולעיתים הוא אפילו קצת כעס.
בינהם, לכל אחד היה תפקיד. היא חושבת, הוא פותר. היא שואלת, הוא עונה. היא מהלב, הוא מהראש. היא מבינה, הוא מגיב. הוא אהב והעריץ והיא אהבה ונשענה.
וזה עבד. המון המון שנים.
ואז זה קרה. זה הגיע ברגע, אבל לא מיד.
ראשית הם הבינו, יחד, שמשהוא רע קורה. ואז הבינו שזה הולך להיות ארוך, וקשה, ומסובך, וכואב. ובסוף הם הבינו שמה שהיה הוא לא מה שיהיה ושזה הולך להיות ברדק שלם. וכך באמת היה.
ואז, ברגע אחד, כהרף עין, כאילו לכל השנים שבהן היא חשבה שהיא בינונית, ושהיא חלשה, ושהיא לא מסוגלת, לא היתה פתאום שום חשיבות. היא היתה נפלאה וחכמה ויפה והיא אחזה במשוכות.
היא אירגנה, ותמכה, ועזרה. היא ידעה לפניו מה הוא רוצה ומה יעזור לו. היא באה, והלכה, וליוותה. היא שאלה, וענתה. היא נתנה לו יד וכתף. והוא היה כ״כ זקוק לה.
היא היתה שם בשבילו. מעגל ראשון של תמיכה ושל הגנה. אי של יציבות בים סוער. והיא אפילו כמעט שכחה שהעולם מסביב מתדרד ושהיא בעצמה מאוד מאוד בינונית.
והוא שמח בה. והיא שמחה בו. יותר ויותר.
זה תמיד היה נורא מוזר. וגם קצת מפתיע.
זה נראה היה כאילו היא ממש מתאמצת למצוא מה לא עובד. מה מקולקל, או חורק, או שבור.
והחיפושים האלה שלה, מדי פעם, נחלו הצלחות.
פה משהוא נסדק, ושם משהוא התפספס. וגם בעיתון היו המון מאמרים מיאשים. וסיפורים עצובים.
וכל פעם כזו, בה החיפוש הצליח, היתה בשבילה הוכחה שהנה, היא צדקה, החיים קשים, אנשים סובלים, אני לא הצלחתי. עובדה.
היו שלוש נקודות אור שליוו אותה. הוא והן.
אבל כיוון שנקודות אור לא מתאימות לסיפור שהיא סיפרה, היא החליטה שזה קרה במקרה. כמעט בטעות. ושזה לא מוכיח כלום.
וכך, החיים התקדמו על מי מנוחות. בכל כמה ימים פורסם בעיתון שבמקום כלשהוא קרה איזה אסון, או שהעולם מתחמם מהר מהצפוי, או שהאנטישמיות שוב גואה משמאל או מימין, או שאיזה פוליטיקאי דה מי קולו אמר איזו שטות, או שמשהוא התמוטט. ומדי פעם היא התקשתה או נכשלה באיזו משימה שלקחה על עצמה. אז היא המשיכה להאמין שהעולם מסביב מתדרד ושהיא בעצמה מאוד מאוד בינונית.
הוא ראה את הדברים אחרת.
ראשית הוא האמין שהעולם בסך הכל בסדר ושבכל מקרה המצב הכללי הולך ומשתפר.
הוא גם האמין שאם נורא רוצים משהוא, ומוכנים להתאמץ בשבילו אז אין סיבה לא להצליח.
כמובן שזה לא תמיד עבד, אבל את דעתו הוא לא שינה. הוא היה נורא בטוח בעצמו. וגם קצת נאיבי.
אבל מעל לכל, תמיד הפתיע אותו שהיא לא רואה כמה היא נפלאה וחכמה ויפה. מדי פעם זה גם העציב אותו. ולעיתים הוא אפילו קצת כעס.
בינהם, לכל אחד היה תפקיד. היא חושבת, הוא פותר. היא שואלת, הוא עונה. היא מהלב, הוא מהראש. היא מבינה, הוא מגיב. הוא אהב והעריץ והיא אהבה ונשענה.
וזה עבד. המון המון שנים.
ואז זה קרה. זה הגיע ברגע, אבל לא מיד.
ראשית הם הבינו, יחד, שמשהוא רע קורה. ואז הבינו שזה הולך להיות ארוך, וקשה, ומסובך, וכואב. ובסוף הם הבינו שמה שהיה הוא לא מה שיהיה ושזה הולך להיות ברדק שלם. וכך באמת היה.
ואז, ברגע אחד, כהרף עין, כאילו לכל השנים שבהן היא חשבה שהיא בינונית, ושהיא חלשה, ושהיא לא מסוגלת, לא היתה פתאום שום חשיבות. היא היתה נפלאה וחכמה ויפה והיא אחזה במשוכות.
היא אירגנה, ותמכה, ועזרה. היא ידעה לפניו מה הוא רוצה ומה יעזור לו. היא באה, והלכה, וליוותה. היא שאלה, וענתה. היא נתנה לו יד וכתף. והוא היה כ״כ זקוק לה.
היא היתה שם בשבילו. מעגל ראשון של תמיכה ושל הגנה. אי של יציבות בים סוער. והיא אפילו כמעט שכחה שהעולם מסביב מתדרד ושהיא בעצמה מאוד מאוד בינונית.
והוא שמח בה. והיא שמחה בו. יותר ויותר.
זה תמיד היה נורא מוזר. וגם קצת מפתיע.
זה נראה היה כאילו היא ממש מתאמצת למצוא מה לא עובד. מה מקולקל, או חורק, או שבור.
והחיפושים האלה שלה, מדי פעם, נחלו הצלחות.
פה משהוא נסדק, ושם משהוא התפספס. וגם בעיתון היו המון מאמרים מיאשים. וסיפורים עצובים.
וכל פעם כזו, בה החיפוש הצליח, היתה בשבילה הוכחה שהנה, היא צדקה, החיים קשים, אנשים סובלים, אני לא הצלחתי. עובדה.
היו שלוש נקודות אור שליוו אותה. הוא והן.
אבל כיוון שנקודות אור לא מתאימות לסיפור שהיא סיפרה, היא החליטה שזה קרה במקרה. כמעט בטעות. ושזה לא מוכיח כלום.
וכך, החיים התקדמו על מי מנוחות. בכל כמה ימים פורסם בעיתון שבמקום כלשהוא קרה איזה אסון, או שהעולם מתחמם מהר מהצפוי, או שהאנטישמיות שוב גואה משמאל או מימין, או שאיזה פוליטיקאי דה מי קולו אמר איזו שטות, או שמשהוא התמוטט. ומדי פעם היא התקשתה או נכשלה באיזו משימה שלקחה על עצמה. אז היא המשיכה להאמין שהעולם מסביב מתדרד ושהיא בעצמה מאוד מאוד בינונית.
הוא ראה את הדברים אחרת.
ראשית הוא האמין שהעולם בסך הכל בסדר ושבכל מקרה המצב הכללי הולך ומשתפר.
הוא גם האמין שאם נורא רוצים משהוא, ומוכנים להתאמץ בשבילו אז אין סיבה לא להצליח.
כמובן שזה לא תמיד עבד, אבל את דעתו הוא לא שינה. הוא היה נורא בטוח בעצמו. וגם קצת נאיבי.
אבל מעל לכל, תמיד הפתיע אותו שהיא לא רואה כמה היא נפלאה וחכמה ויפה. מדי פעם זה גם העציב אותו. ולעיתים הוא אפילו קצת כעס.
בינהם, לכל אחד היה תפקיד. היא חושבת, הוא פותר. היא שואלת, הוא עונה. היא מהלב, הוא מהראש. היא מבינה, הוא מגיב. הוא אהב והעריץ והיא אהבה ונשענה.
וזה עבד. המון המון שנים.
ואז זה קרה. זה הגיע ברגע, אבל לא מיד.
ראשית הם הבינו, יחד, שמשהוא רע קורה. ואז הבינו שזה הולך להיות ארוך, וקשה, ומסובך, וכואב. ובסוף הם הבינו שמה שהיה הוא לא מה שיהיה ושזה הולך להיות ברדק שלם. וכך באמת היה.
ואז, ברגע אחד, כהרף עין, כאילו לכל השנים שבהן היא חשבה שהיא בינונית, ושהיא חלשה, ושהיא לא מסוגלת, לא היתה פתאום שום חשיבות. היא היתה נפלאה וחכמה ויפה והיא אחזה במשוכות.
היא אירגנה, ותמכה, ועזרה. היא ידעה לפניו מה הוא רוצה ומה יעזור לו. היא באה, והלכה, וליוותה. היא שאלה, וענתה. היא נתנה לו יד וכתף. והוא היה כ״כ זקוק לה.
היא היתה שם בשבילו. מעגל ראשון של תמיכה ושל הגנה. אי של יציבות בים סוער. והיא אפילו כמעט שכחה שהעולם מסביב מתדרד ושהיא בעצמה מאוד מאוד בינונית.
והוא שמח בה. והיא שמחה בו. יותר ויותר.