הטקסט הבא נכתב באמבטיה

יום שישי. בערך שמונה בערב. 

כבר שבועות רבים שלא היה לו אפילו רגע אחד של הקלה.

או שכואב לו פה, או שכואב לו שם, או שיש לו בחילה, או שהוא כ״כ עייף עד שהוא לא מצליח לא לקום ולא לחשוב ולא לדבר.

באופן תדיר הוא זוכה בשילוב של כמה מאלה באותו הזמן ובמקביל.

הסיבה לכך לא ממש ברורה. האם זו המחלה בעצמה ? או הטיפול ? או שאולי אלה התרופות נגד הכאבים ?

בכל מקרה, מה שכן ברור הוא, שההרגשה הרעה עוטפת אותו כל הזמן ומכל כיוון.

ושהוא לא מוצא לזה לא פתרון ולא מזור.

ושזה הופך להיות, אט אט פחות ופחות נסבל.

הם ישבו, שלושתם, סביב לשולחן אחרי שסיימו לאכול ארוחת ערב. הגדולה יצאה עם חברות ותשוב מאוחר.

על-אף מאמציו, הוא לא הצליח למחוק או להסתיר את הפרצוף של ״גם כואב לי, וגם יש לי בחילה, וגם אני נורא עייף״. 

ואז, פתאום, היא אמרה לו ״תגיד, אתה לא רוצה אולי לעשות אמבטיה ?״

מקלחות ואמבטיות הן עניין רציני.

מחקרים נעשו, מאמרים פורסמו, וספרים נכתבו בנושא.

אריסטו, בספרו ״פוליטיקה״, עסק באמבטיות והשפעתן על החברה כבר במאה הרביעית לפני הספירה.

גם מישל פוקו כתב על מקלחות בספרו הנפלא ״לפקחולהעניש״ שפורסם בשנת 1975.

עכשיו, כמו שאת בוודאי יודעת, האנושות מחולקת לשני סוגי אנשים : אנשי האמבטיות ואנשי המקלחות.

והוא היה, בלי שמץ של ספק ומאז ומתמיד, מאנשי המקלחות. 

כמו שאמר פעם אדם חכם, מקלחות חמות היו לו ממש לתחביב (הוא הרי נקי אחרי חמש דקות. אז למה הוא נשאר מתחת לזרם המים כ״כ הרבה זמן ?!).

אז את מתארת לעצמך שההצעה שלה מעט הפתיעה אותו.

ראשית הוא לא הבין מה לו ולאמבטיות ושנית לא היה לו ברור מה הקשר בין מצבו  המחורבן לבין ההצעה שלה.

אבל הוא תמיד סמך עליה. אז אם היא מציעה לו אמבטיה בטח יש איזה הגיון נסתר מאחורי ההצעה.

אז הוא ענה לה ״למה לא״.

את הקטנה כל העניין הזה מאוד הצחיק וברגע שהוא ענה היא קפצה על המציאה.

״אני אכין לך אמבטיה״ היא הודיעה ״רוצה קצף ?״

ואחרי בערך 1/4 שעה היא קראה ״אבא, האמבטיה שלך מוכנה״.

חדר הרחצה חומם, האמבטיה מולאה מים מהבילים, שכבת קצף בריח עדין צפה. היא אפילו דאגה למוזיקה חרישית, כיבתה את האור והדליקה נרות.

היא אמרה לו ״אם את צריך משהו תגיד״ וסגרה את הדלת מאחוריו.

השעה היתה בערך תשע בערב.

הוא חייך לעצמו ונכנס לאמבטיה.

ואז קרה משהו לחלוטין לא צפוי. ברגע שגופו כוסה במים הוא פתאום הבין שבפעם הראשונה מזה זמן רב, הוא מרגיש ממש טוב.

לא ״לא רע״, לא ״בסדר״ לא ״בהינתן המצב״. פשוט ״טוב״.

הוא שקע במים ובמחשבות.

אחרי זמן, הודעה הופיעה על הטלפון שלו ״אני אגיע מאוחר. אל תחכו לי״ כתבה הגדולה. ״אין בעיה. אני באמבטיה. תודיעי כשאת בדרך חזרה״.

הוא הציץ בשעון. השעה היתה 10:30 בערב.

הוא חשב לעצמו ״אני כבר שעה וחצי במים. אולי כדי שאצא״.

המים מעט התקררו, אז בעודו שוכב, עם קצה הבוהן של רגלו הימנית, הוא הזרים מים חמים ושוב שקע במחשבות.

הוא אולי נרדם קצת כיוון שהוא לא הרגיש את הזמן חולף כשהטלפון סימן לו שהודעה חדשה הגיעה ״אני יוצאת עכשיו. אגיע בעוד שעה בערך״. השעה היתה מעט אחרי 12:00 בלילה. והמים שוב התקררו. הוא הזרים פעם נוספת מים חמים וחזר למחשבותיו.

בערך ב 1:00 בלילה הוא שמע את הדלת נפתחת ואת הגדולה נכנסת הביתה.

הוא קם בלאות, נשטף, התנגב במגבת המחוממת ולבש פיג׳מה.

במסדרון הוא פגש את הגדולה. היא הסתכלה עליו בפליאה ואמרה ״תגיד, כמה זמן היית במים ?!״

הוא חייך אליה והלך למיטה שלו בעודו חושב ״נראה לי שמחר שוב אעשה אמבטיה״.