מקום שני
22 ינואר 2024אנשים ראשונים יודעים, ברוב המקרים, מאז שהם יכולים לזכור, שהם אנשים ראשונים.
יש גם אנשים ראשונים שמגלים שהם ראשונים ככה פתאום. במפתיע. אבל זה נדיר.
אנשים לא ראשונים גם הם יודעים, ברוב המקרים, פחות או יותר מאז ומתמיד, שהם לא ראשונים.
מדי פעם אנשים לא ראשונים מגלים, פתאום, שבעצם הם כן ראשונים. אבל זה נדיר.
אנשים ראשונים ואנשים לא ראשונים אלה סוגים ידועים של אנשים.
הם גם יודעים לאמר, כמעט מיד, אם מישהו שהם פגשו הוא מהסוג שלהם או מהסוג האחר.
אנשים ראשונים ובטח אנשים לא ראשונים, מאוד נפוצים.
אבל יש גם סוג נוסף של אנשים. זה לא סוג מאוד ידוע, ובטח לא סוג נפוץ. רובנו בכלל לא שמע עליו.
אנשים מהסוג הזה, מעבר לעובדה שהסוג שלהם לא מוכר, הם גם, לרוב, מאוד דיסקרטיים בעניין הסוג.
רובם המכריע חשב המון זמן שהוא בכלל מסוג אחר. אבל ברגע מסוים הם מבינים שהם בעצם מהסוג הזה.
וזה לא שהם מתביישים, או לא בטוחים, או שהם היו שמחים להחליף סוג. הם ממש בסדר.
הם פשוט לא אוהבים לדבר על זה.
הסוג הזה הוא הסוג של האנשים השְׁנִיִּים.
זה סוג מאוד מיוחד. וגם נדיר.
האנשים השְׁנִיִּים הם לא אנשים לא ראשונים והם בטח שלא אנשים ראשונים.
הם שְׁנִיִּים.
גם הם יודעים לזהות מיד אם מישהו הוא מהסוג שלהם או מסוג אחר. ההבדלים מאוד ברורים בעיניהם.
כמו אנשים ראשונים, אנשים שְׁנִיִּים מאוד משקיעים. מאוד נאמנים. מאוד מסורים. הם מתקשרים טוב ואנשים לא ראשונים לרוב מתעניינים מאוד במה שיש להם לאמר.
בעניין הנקודה האחרונה, אנשים שְׁנִיִּים לפעמים אפילו טובים יותר מאנשים ראשונים.
אבל הם לא אמיצים. או לא ממש ולא תמיד.
אם לאמר את האמת, אנשים שניים הם, בהרבה מאוד מקרים, קצת פחדנים. הם לא אנשים ראשונים.
מצד שני, אנשים שְׁנִיִּים מרגישים חלק מהקבוצה. הם אוהבים לעשות מה שאומרים להם או לכל הפחות הם מעדיפים שיגידו להם מאשר להחליט הכל בעצמם.
הם אוהבים את הביחד ולרוב מפחדים נורא מלהיות לבד.
כמו אנשים לא ראשונים.
אבל הם לא יודעים לקחת מרחק. לחשוב על עצמם. לנוח.
הם כל הזמן מנסים להוכיח את עצמם לאחרים. וגם להם עצמם.
אנשים שְׁנִיִּים, בהרבה מאוד מקרים, ואפילו שלא תמיד אפשר לראות את זה בקלות, הם בעצם חסרי ביטחון.
אז לא, הם לא אנשים ראשונים וגם לא אנשים לא ראשונים. הם סוג אחר, נדיר יחסית. וגם קצת דיסקרטי.
אנשים שניים לא ממש מבינים איך יכול להיות שהם הגיעו לאן שהגיעו. זה נראה להם הרבה פעמים לא הגיוני וגם קצת לא הוגן.
אנשים ראשונים יודעים, ברוב המקרים, מאז שהם יכולים לזכור, שהם אנשים ראשונים.
יש גם אנשים ראשונים שמגלים שהם ראשונים ככה פתאום. במפתיע. אבל זה נדיר.
אנשים לא ראשונים גם הם יודעים, ברוב המקרים, פחות או יותר מאז ומתמיד, שהם לא ראשונים.
מדי פעם אנשים לא ראשונים מגלים, פתאום, שבעצם הם כן ראשונים. אבל זה נדיר.
אנשים ראשונים ואנשים לא ראשונים אלה סוגים ידועים של אנשים.
הם גם יודעים לאמר, כמעט מיד, אם מישהו שהם פגשו הוא מהסוג שלהם או מהסוג האחר.
אנשים ראשונים ובטח אנשים לא ראשונים, מאוד נפוצים.
אבל יש גם סוג נוסף של אנשים. זה לא סוג מאוד ידוע, ובטח לא סוג נפוץ. רובנו בכלל לא שמע עליו.
אנשים מהסוג הזה, מעבר לעובדה שהסוג שלהם לא מוכר, הם גם, לרוב, מאוד דיסקרטיים בעניין הסוג.
רובם המכריע חשב המון זמן שהוא בכלל מסוג אחר. אבל ברגע מסוים הם מבינים שהם בעצם מהסוג הזה.
וזה לא שהם מתביישים, או לא בטוחים, או שהם היו שמחים להחליף סוג. הם ממש בסדר.
הם פשוט לא אוהבים לדבר על זה.
הסוג הזה הוא הסוג של האנשים השְׁנִיִּים.
זה סוג מאוד מיוחד. וגם נדיר.
האנשים השְׁנִיִּים הם לא אנשים לא ראשונים והם בטח שלא אנשים ראשונים.
הם שְׁנִיִּים.
גם הם יודעים לזהות מיד אם מישהו הוא מהסוג שלהם או מסוג אחר. ההבדלים מאוד ברורים בעיניהם.
כמו אנשים ראשונים, אנשים שְׁנִיִּים מאוד משקיעים. מאוד נאמנים. מאוד מסורים. הם מתקשרים טוב ואנשים לא ראשונים לרוב מתעניינים מאוד במה שיש להם לאמר.
בעניין הנקודה האחרונה, אנשים שְׁנִיִּים לפעמים אפילו טובים יותר מאנשים ראשונים.
אבל הם לא אמיצים. או לא ממש ולא תמיד.
אם לאמר את האמת, אנשים שניים הם, בהרבה מאוד מקרים, קצת פחדנים. הם לא אנשים ראשונים.
מצד שני, אנשים שְׁנִיִּים מרגישים חלק מהקבוצה. הם אוהבים לעשות מה שאומרים להם או לכל הפחות הם מעדיפים שיגידו להם מאשר להחליט הכל בעצמם.
הם אוהבים את הביחד ולרוב מפחדים נורא מלהיות לבד.
כמו אנשים לא ראשונים.
אבל הם לא יודעים לקחת מרחק. לחשוב על עצמם. לנוח.
הם כל הזמן מנסים להוכיח את עצמם לאחרים. וגם להם עצמם.
אנשים שְׁנִיִּים, בהרבה מאוד מקרים, ואפילו שלא תמיד אפשר לראות את זה בקלות, הם בעצם חסרי ביטחון.
אז לא, הם לא אנשים ראשונים וגם לא אנשים לא ראשונים. הם סוג אחר, נדיר יחסית. וגם קצת דיסקרטי.
אנשים שניים לא ממש מבינים איך יכול להיות שהם הגיעו לאן שהגיעו. זה נראה להם הרבה פעמים לא הגיוני וגם קצת לא הוגן.
אנשים ראשונים יודעים, ברוב המקרים, מאז שהם יכולים לזכור, שהם אנשים ראשונים.
יש גם אנשים ראשונים שמגלים שהם ראשונים ככה פתאום. במפתיע. אבל זה נדיר.
אנשים לא ראשונים גם הם יודעים, ברוב המקרים, פחות או יותר מאז ומתמיד, שהם לא ראשונים.
מדי פעם אנשים לא ראשונים מגלים, פתאום, שבעצם הם כן ראשונים. אבל זה נדיר.
אנשים ראשונים ואנשים לא ראשונים אלה סוגים ידועים של אנשים.
הם גם יודעים לאמר, כמעט מיד, אם מישהו שהם פגשו הוא מהסוג שלהם או מהסוג האחר.
אנשים ראשונים ובטח אנשים לא ראשונים, מאוד נפוצים.
אבל יש גם סוג נוסף של אנשים. זה לא סוג מאוד ידוע, ובטח לא סוג נפוץ. רובנו בכלל לא שמע עליו.
אנשים מהסוג הזה, מעבר לעובדה שהסוג שלהם לא מוכר, הם גם, לרוב, מאוד דיסקרטיים בעניין הסוג.
רובם המכריע חשב המון זמן שהוא בכלל מסוג אחר. אבל ברגע מסוים הם מבינים שהם בעצם מהסוג הזה.
וזה לא שהם מתביישים, או לא בטוחים, או שהם היו שמחים להחליף סוג. הם ממש בסדר.
הם פשוט לא אוהבים לדבר על זה.
הסוג הזה הוא הסוג של האנשים השְׁנִיִּים.
זה סוג מאוד מיוחד. וגם נדיר.
האנשים השְׁנִיִּים הם לא אנשים לא ראשונים והם בטח שלא אנשים ראשונים.
הם שְׁנִיִּים.
גם הם יודעים לזהות מיד אם מישהו הוא מהסוג שלהם או מסוג אחר. ההבדלים מאוד ברורים בעיניהם.
כמו אנשים ראשונים, אנשים שְׁנִיִּים מאוד משקיעים. מאוד נאמנים. מאוד מסורים. הם מתקשרים טוב ואנשים לא ראשונים לרוב מתעניינים מאוד במה שיש להם לאמר.
בעניין הנקודה האחרונה, אנשים שְׁנִיִּים לפעמים אפילו טובים יותר מאנשים ראשונים.
אבל הם לא אמיצים. או לא ממש ולא תמיד.
אם לאמר את האמת, אנשים שניים הם, בהרבה מאוד מקרים, קצת פחדנים. הם לא אנשים ראשונים.
מצד שני, אנשים שְׁנִיִּים מרגישים חלק מהקבוצה. הם אוהבים לעשות מה שאומרים להם או לכל הפחות הם מעדיפים שיגידו להם מאשר להחליט הכל בעצמם.
הם אוהבים את הביחד ולרוב מפחדים נורא מלהיות לבד.
כמו אנשים לא ראשונים.
אבל הם לא יודעים לקחת מרחק. לחשוב על עצמם. לנוח.
הם כל הזמן מנסים להוכיח את עצמם לאחרים. וגם להם עצמם.
אנשים שְׁנִיִּים, בהרבה מאוד מקרים, ואפילו שלא תמיד אפשר לראות את זה בקלות, הם בעצם חסרי ביטחון.
אז לא, הם לא אנשים ראשונים וגם לא אנשים לא ראשונים. הם סוג אחר, נדיר יחסית. וגם קצת דיסקרטי.
אנשים שניים לא ממש מבינים איך יכול להיות שהם הגיעו לאן שהגיעו. זה נראה להם הרבה פעמים לא הגיוני וגם קצת לא הוגן.