משפט לפני השינה
07 מאי 2024ערב אחד, בערך בתשע וחצי, נאנחה לורי הַשָּׂרָף אנחה עמוקה והתיישבה על הספה בסלון עם עיתון.
ארוחת הערב פונתה, תַּעֵל ורים היו, כל אחת, במיטתה, ומוֹלי כבר נכנס לאמבטיה כמו בכל ערב, כמעט, בשבועות האחרונים.
הוא ישאר במים לפחות עוד שעה.
היא אמנם התכוונה להעביר את הערב בקריאה, אבל במקום לשקוע בעיתון שבידה היא שקעה במחשבות.
בהתחלה היא חשבה על היום שעבר ברוגע. הם קמו ב 12:00 והלכו לאכול צהריים אצל החברים שכ״כ דואגים, ומטפלים, ותומכים מאז שהבלאגן הזה נפל עליהם. היתה ארוחת צהריים ממש נחמדה. כמו תמיד.
באמת נורא נעים שהם כאן, היא אמרה לעצמה.
אז היא חשבה על הצרות שהיו עם המחשב שלה, ושאולי, כך נראה, נפתרו היום.
אע״פ שהוא לא היה מאוד ברור בהסבריו, ושהמתח בינהם עלה פה ושם במהלך אחר הצהריים, היא שמחה שהמחשב עובד והייתה גם קצת גאה בשניהם על שהצליחו להמנע מלריב על שטויות.
אחרי זה היא חשבה על שני משפטים שהוא אמר לה לאחרונה :
״כשהסוף מתקרב כבר אי אפשר אפילו לאמר נמאס לי״ ו ״המחלה זה כמו הבולרו של רוול – יותר ויותר מאותו הדבר״.
המשפטים הללו היו לה קשים. אמנם היה ברור לשניהם שתמיד עדיף לראות את המציאות כמו שהיא, באופן ברור, אבל זה לא אומר שלהפנים את חומרת המצב ואת קשיי העתיד הופכת להיות משימה קלה.
היא התעצבה.
היא קמה בלאות מהספה, הציצה לחדר האמבטיה ואמרה לו שהיא הולכת להתקלח ומשם ישר למיטה.
מתחת לזרם המים היא חשבה לעצמה שזה ממש לא רע שיש להם שני חדרי רחצה.
היא יצאה מהמקלחת, התנגבה, לבשה פיג׳מה, קודם מכנסיים ואז חולצה, ונכנסה למיטה.
היה לה נעים מתחת לשמיכה, אבל היא הרגישה גם מין עצבות ולאות שעוטפות אותה.
כמה דקות עברו וגם הוא נכנס למיטה.
הוא הסתכל עליה בחיוך קטן ואמר ״היום שברתי את השיא האישי שלי – מעולם לא הייתי בחיים כ״כ הרבה ימים ברציפות״.
ערב אחד, בערך בתשע וחצי, נאנחה לורי הַשָּׂרָף אנחה עמוקה והתיישבה על הספה בסלון עם עיתון.
ארוחת הערב פונתה, תַּעֵל ורים היו, כל אחת, במיטתה, ומוֹלי כבר נכנס לאמבטיה כמו בכל ערב, כמעט, בשבועות האחרונים.
הוא ישאר במים לפחות עוד שעה.
היא אמנם התכוונה להעביר את הערב בקריאה, אבל במקום לשקוע בעיתון שבידה היא שקעה במחשבות.
בהתחלה היא חשבה על היום שעבר ברוגע. הם קמו ב 12:00 והלכו לאכול צהריים אצל החברים שכ״כ דואגים, ומטפלים, ותומכים מאז שהבלאגן הזה נפל עליהם. היתה ארוחת צהריים ממש נחמדה. כמו תמיד.
באמת נורא נעים שהם כאן, היא אמרה לעצמה.
אז היא חשבה על הצרות שהיו עם המחשב שלה, ושאולי, כך נראה, נפתרו היום.
אע״פ שהוא לא היה מאוד ברור בהסבריו, ושהמתח בינהם עלה פה ושם במהלך אחר הצהריים, היא שמחה שהמחשב עובד והייתה גם קצת גאה בשניהם על שהצליחו להמנע מלריב על שטויות.
אחרי זה היא חשבה על שני משפטים שהוא אמר לה לאחרונה :
״כשהסוף מתקרב כבר אי אפשר אפילו לאמר נמאס לי״ ו ״המחלה זה כמו הבולרו של רוול – יותר ויותר מאותו הדבר״.
המשפטים הללו היו לה קשים. אמנם היה ברור לשניהם שתמיד עדיף לראות את המציאות כמו שהיא, באופן ברור, אבל זה לא אומר שלהפנים את חומרת המצב ואת קשיי העתיד הופכת להיות משימה קלה.
היא התעצבה.
היא קמה בלאות מהספה, הציצה לחדר האמבטיה ואמרה לו שהיא הולכת להתקלח ומשם ישר למיטה.
מתחת לזרם המים היא חשבה לעצמה שזה ממש לא רע שיש להם שני חדרי רחצה.
היא יצאה מהמקלחת, התנגבה, לבשה פיג׳מה, קודם מכנסיים ואז חולצה, ונכנסה למיטה.
היה לה נעים מתחת לשמיכה, אבל היא הרגישה גם מין עצבות ולאות שעוטפות אותה.
כמה דקות עברו וגם הוא נכנס למיטה.
הוא הסתכל עליה בחיוך קטן ואמר ״היום שברתי את השיא האישי שלי – מעולם לא הייתי בחיים כ״כ הרבה ימים ברציפות״.
ערב אחד, בערך בתשע וחצי, נאנחה לורי הַשָּׂרָף אנחה עמוקה והתיישבה על הספה בסלון עם עיתון.
ארוחת הערב פונתה, תַּעֵל ורים היו, כל אחת, במיטתה, ומוֹלי כבר נכנס לאמבטיה כמו בכל ערב, כמעט, בשבועות האחרונים.
הוא ישאר במים לפחות עוד שעה.
היא אמנם התכוונה להעביר את הערב בקריאה, אבל במקום לשקוע בעיתון שבידה היא שקעה במחשבות.
בהתחלה היא חשבה על היום שעבר ברוגע. הם קמו ב 12:00 והלכו לאכול צהריים אצל החברים שכ״כ דואגים, ומטפלים, ותומכים מאז שהבלאגן הזה נפל עליהם. היתה ארוחת צהריים ממש נחמדה. כמו תמיד.
באמת נורא נעים שהם כאן, היא אמרה לעצמה.
אז היא חשבה על הצרות שהיו עם המחשב שלה, ושאולי, כך נראה, נפתרו היום.
אע״פ שהוא לא היה מאוד ברור בהסבריו, ושהמתח בינהם עלה פה ושם במהלך אחר הצהריים, היא שמחה שהמחשב עובד והייתה גם קצת גאה בשניהם על שהצליחו להמנע מלריב על שטויות.
אחרי זה היא חשבה על שני משפטים שהוא אמר לה לאחרונה :
״כשהסוף מתקרב כבר אי אפשר אפילו לאמר נמאס לי״ ו ״המחלה זה כמו הבולרו של רוול – יותר ויותר מאותו הדבר״.
המשפטים הללו היו לה קשים. אמנם היה ברור לשניהם שתמיד עדיף לראות את המציאות כמו שהיא, באופן ברור, אבל זה לא אומר שלהפנים את חומרת המצב ואת קשיי העתיד הופכת להיות משימה קלה.
היא התעצבה.
היא קמה בלאות מהספה, הציצה לחדר האמבטיה ואמרה לו שהיא הולכת להתקלח ומשם ישר למיטה.
מתחת לזרם המים היא חשבה לעצמה שזה ממש לא רע שיש להם שני חדרי רחצה.
היא יצאה מהמקלחת, התנגבה, לבשה פיג׳מה, קודם מכנסיים ואז חולצה, ונכנסה למיטה.
היה לה נעים מתחת לשמיכה, אבל היא הרגישה גם מין עצבות ולאות שעוטפות אותה.
כמה דקות עברו וגם הוא נכנס למיטה.
הוא הסתכל עליה בחיוך קטן ואמר ״היום שברתי את השיא האישי שלי – מעולם לא הייתי בחיים כ״כ הרבה ימים ברציפות״.