מהמיטה שלו הוא רואה עדנית ועץ.

את העדניות התקין האח השני באחד הביקורים שלו ובעדנית שמול החלון, היא, שתלה צמח פלא. 

השלכת כבר עברה ועל העץ אין יותר אף עלה, אבל העדנית פורחת.

בימים הקשים כמעט שאף אחד לא מבקר. שכנה אהובה באה והביאה עוגה ששימחה את הבנות. האחות בעלת ידי הזהב עוברת פעם ביום לתת זריקות. וזהו פחות או יותר.

המצב הזה מתאים לו ומעציב אותו במידה שווה.

בקיץ, בכל יום ובשעה קבועה, היתה באה דבורה לבקר בצמח הפלא.

היא היתה נשארת כמה דקות, מנערת את הפרחים הסגולים הקטנים. וממשיכה לדרכה.

בסתיו היא כבר לא באה.

בשנות השבעים, בנמל התעופה, נפתח בטעות כלוב שהיה מיועד לחנות חיות. מהכלוב ברחו מאה תוכים ירוקים.

מאז הם התרבו. הם חזקים, ויודעים להתאים את עצמם ולפי הספירות האחרונות, כנראה שיש כמה אלפים.

חמישה מהם (ואולי יותר) מצאו בית בעצים מול החלון.

הם באים לבקר פעם ביום גם בקיץ וגם בסתיו.

זה מאוד מפתיע לראות אותם. הם כאילו באו מעולם אחר. ואולי לא. הם מעלים בו חיוך.

הוא קורא להם הכחשה, וכעס, ומיקוח, ודיכאון, וקבלה.