אם הן היו נפגשות. ואם הן היו מדברות בחופשיות. זה היה יכול להיות מוזר. ואולי גם קצת מצחיק. 

האחת בטח היתה אומרת ״הוא נורא כך״

והשניה היתה מהנהנת ועונה ״וגם כך״

והראשונה היתה מוסיפה ״מדי פעם אני לא מבינה למה״

והשניה היתה עונה ״דברים כאלה לוקחים זמן״

הייתי ממש רוצה להיות הזבוב שעל הקיר בשיחה הבלתי האפשרית הזו.

אע״פ שבמבט ראשון אולי זה לא נראה כך, יש בינהן לא מעט דמיון. הן בנות אותו הגיל. בערך. כך אני חושב. הן בעלות אותן הדעות הכעוסות על החברה. על המדינה. על הממשלה. יש בהן מין פחד מוזר שמישהו יגלה פתאום שהן נורא טובות לב. והן חושבות שהן יודעות מה הן רוצות. אבל אני חושב שיכול להיות שהן טועות בנושא הזה.

הן מעולם לא התראו, אבל הן יודעות אחת על קיומה של השניה.

אני לא בטוח שהן מודעות לחלוטין לחשיבות שלהן בעובדה שכל הסיפור עוד מחזיק מעמד. פחות או יותר.

זה מוזר, כיוון שהן גם מאוד פקוחות עיניים וגם אין ספק שאם הן לא היו כאן, מגדל הקלפים היה קורס. מזמן.

אנשים לא תמיד ערים לתרומות הגדולות ביותר שלהם.

אם הן היו נפגשות ומדברות בחופשיות. הן בטח היו מסכימות על המון דברים.