פוזיטיביות
29 אוקטובר 2023מוקדש ל-א׳ ול-ש׳
החיים מציבים בפנינו מצבים לא פשוטים. מחלות,ופציעות, ואובדן, וכישלון, ועצב, ואבל. בהרבה מקרים, מסיבה סטטיסטית לא מובנת, יש מין אחוות קשיים מיוחדת כזו והם מלווים אחד את השני ובאים בקבוצות.
לחלק מאיתנו המצבים הללו מגיעים בהפתעה גמורה. אלה המומחים בשיטת לי זה לא יקרה.
חלקינו האחר מתכונן לקשיים האלה כל חייו.
ויש אפילו את אלה שממש מאושרים, בסתר, כשיש להם איזה קושי קטן להשוויץ בו.
אבל אז, כשהקושי כבר כאן, ואחרי שלב ההפתעה, אנשים מגיבים בדרכים שונות.
חלק מתעלם. הם אומרים לעצמם : ״אם אני לא חושב על זה, ולא מדבר על זה, ולא מתייחס לזה, אז זה לא קיים״.
חלק הופך את זה למרכז עולמו. אלה חושבים רק על זה. ומדברים רק על זה. ומתייחסים רק לזה. הם גם בטוחים הרבה פעמים שהם הראשונים שאי פעם פגשו בקושי הזה ושאף אחד אחר לא מבין מה הם עוברים ושזה המצב הכי נורא בעולם כולו.
וחלק אחר מקבל את המצב. זה קרה, זה פה, צריך לטפל בעניין כמיטב יכולתנו. זה לא שכל רגע נפלא ובטח שלא הכל טוב או קל. פשוט אין ברירה אלא להתמודד ולנסות ליהנות ממה שעוד וכאשר עוד אפשר.
הרבה פעמים, המתבונן מהצד מתיחס לקבוצה האחרונה הזו בתור קבוצת החזקים, האמיצים, הגיבורים.
אבל היחס הזה מבוסס על שילוב של מיתוסים מודרניים. תאוריות כמעט זדוניות שמטילות את האחריות על מי שבדיוק לפני דקה חטף את הזפטה של החיים.
באנגלית קוראים לזה “Toxic Positivity” או ״פוזיטיביות רעילה״. מין חובה כזו שמוטלת עלינו, לא משנה מה המצב, לא חשוב איזה חרא נפל לנו על הראש, להיות חזקים ושמחים ואמיצים וחייכנים.
וכדי להחמיר את המצב אף יותר, משלבים את הדרישה הפוזיטיביסטית המטופשת הזו עם תפישת עולם עקומה אפילו יותר והיא גישת ה ״אין דבר העומד בפני הרצון״.
וזו כבר שקרנות לשמה.
לא רק שבמצבים הכי מחורבנים דורשים מאיתנו ״תהיה חיובי״ אלא שעוד מוסיפים חטא על פשע ואומרים ״הכל תלוי בך״.
ואני טוען – לא נכון, בטח שיש דברים העומדים בפני הרצון ולא הכל תלוי בי. ממש לא.
אם הייתי יכול לבחור לא הייתי חולה ולא הייתי מעביר את זמני בטיפולים ולא הייתי מדאיג כך את כולם וגם על הכאבים והבחילות הייתי מוותר בלי לחשוב פעמיים.
אז קבוצת האנשים שמקבלים את המצב כמו שהוא היא לא קבוצה של חזקים וגיבורים, שיודעים להתמודד עם קשיים וששולטים בגורל של עצמם.
זו בסך הכל קבוצה של ברי מזל. שפשוט נפל עליהם פוקס והם נולדו פוזיטיבים ושאי לכך יותר קל להם להתמודד.
מי שמוצא את עצמו באחת הקבוצות האחרות פשוט קצת חסר מזל. אני רק יכול לדמיין כמה אנרגיה צריך להשקיע כדי להתעלם מהמצב. או כמה סבל כרוך בלחיות את הקושי בכל רגע ערות (וכנראה גם בזמן השינה).
להם ההתמודדות קשה הרבה הרבה יותר.
אנחנו לא אמיצים ולא גיבורים ולא חזקים.
סתם ברי מזל.
מוקדש ל-א׳ ול-ש׳
החיים מציבים בפנינו מצבים לא פשוטים. מחלות,ופציעות, ואובדן, וכישלון, ועצב, ואבל. בהרבה מקרים, מסיבה סטטיסטית לא מובנת, יש מין אחוות קשיים מיוחדת כזו והם מלווים אחד את השני ובאים בקבוצות.
לחלק מאיתנו המצבים הללו מגיעים בהפתעה גמורה. אלה המומחים בשיטת לי זה לא יקרה.
חלקינו האחר מתכונן לקשיים האלה כל חייו.
ויש אפילו את אלה שממש מאושרים, בסתר, כשיש להם איזה קושי קטן להשוויץ בו.
אבל אז, כשהקושי כבר כאן, ואחרי שלב ההפתעה, אנשים מגיבים בדרכים שונות.
חלק מתעלם. הם אומרים לעצמם : ״אם אני לא חושב על זה, ולא מדבר על זה, ולא מתייחס לזה, אז זה לא קיים״.
חלק הופך את זה למרכז עולמו. אלה חושבים רק על זה. ומדברים רק על זה. ומתייחסים רק לזה. הם גם בטוחים הרבה פעמים שהם הראשונים שאי פעם פגשו בקושי הזה ושאף אחד אחר לא מבין מה הם עוברים ושזה המצב הכי נורא בעולם כולו.
וחלק אחר מקבל את המצב. זה קרה, זה פה, צריך לטפל בעניין כמיטב יכולתנו. זה לא שכל רגע נפלא ובטח שלא הכל טוב או קל. פשוט אין ברירה אלא להתמודד ולנסות ליהנות ממה שעוד וכאשר עוד אפשר.
הרבה פעמים, המתבונן מהצד מתיחס לקבוצה האחרונה הזו בתור קבוצת החזקים, האמיצים, הגיבורים.
אבל היחס הזה מבוסס על שילוב של מיתוסים מודרניים. תאוריות כמעט זדוניות שמטילות את האחריות על מי שבדיוק לפני דקה חטף את הזפטה של החיים.
באנגלית קוראים לזה “Toxic Positivity” או ״פוזיטיביות רעילה״. מין חובה כזו שמוטלת עלינו, לא משנה מה המצב, לא חשוב איזה חרא נפל לנו על הראש, להיות חזקים ושמחים ואמיצים וחייכנים.
וכדי להחמיר את המצב אף יותר, משלבים את הדרישה הפוזיטיביסטית המטופשת הזו עם תפישת עולם עקומה אפילו יותר והיא גישת ה ״אין דבר העומד בפני הרצון״.
וזו כבר שקרנות לשמה.
לא רק שבמצבים הכי מחורבנים דורשים מאיתנו ״תהיה חיובי״ אלא שעוד מוסיפים חטא על פשע ואומרים ״הכל תלוי בך״.
ואני טוען – לא נכון, בטח שיש דברים העומדים בפני הרצון ולא הכל תלוי בי. ממש לא.
אם הייתי יכול לבחור לא הייתי חולה ולא הייתי מעביר את זמני בטיפולים ולא הייתי מדאיג כך את כולם וגם על הכאבים והבחילות הייתי מוותר בלי לחשוב פעמיים.
אז קבוצת האנשים שמקבלים את המצב כמו שהוא היא לא קבוצה של חזקים וגיבורים, שיודעים להתמודד עם קשיים וששולטים בגורל של עצמם.
זו בסך הכל קבוצה של ברי מזל. שפשוט נפל עליהם פוקס והם נולדו פוזיטיבים ושאי לכך יותר קל להם להתמודד.
מי שמוצא את עצמו באחת הקבוצות האחרות פשוט קצת חסר מזל. אני רק יכול לדמיין כמה אנרגיה צריך להשקיע כדי להתעלם מהמצב. או כמה סבל כרוך בלחיות את הקושי בכל רגע ערות (וכנראה גם בזמן השינה).
להם ההתמודדות קשה הרבה הרבה יותר.
אנחנו לא אמיצים ולא גיבורים ולא חזקים.
סתם ברי מזל.
מוקדש ל-א׳ ול-ש׳
החיים מציבים בפנינו מצבים לא פשוטים. מחלות,ופציעות, ואובדן, וכישלון, ועצב, ואבל. בהרבה מקרים, מסיבה סטטיסטית לא מובנת, יש מין אחוות קשיים מיוחדת כזו והם מלווים אחד את השני ובאים בקבוצות.
לחלק מאיתנו המצבים הללו מגיעים בהפתעה גמורה. אלה המומחים בשיטת לי זה לא יקרה.
חלקינו האחר מתכונן לקשיים האלה כל חייו.
ויש אפילו את אלה שממש מאושרים, בסתר, כשיש להם איזה קושי קטן להשוויץ בו.
אבל אז, כשהקושי כבר כאן, ואחרי שלב ההפתעה, אנשים מגיבים בדרכים שונות.
חלק מתעלם. הם אומרים לעצמם : ״אם אני לא חושב על זה, ולא מדבר על זה, ולא מתייחס לזה, אז זה לא קיים״.
חלק הופך את זה למרכז עולמו. אלה חושבים רק על זה. ומדברים רק על זה. ומתייחסים רק לזה. הם גם בטוחים הרבה פעמים שהם הראשונים שאי פעם פגשו בקושי הזה ושאף אחד אחר לא מבין מה הם עוברים ושזה המצב הכי נורא בעולם כולו.
וחלק אחר מקבל את המצב. זה קרה, זה פה, צריך לטפל בעניין כמיטב יכולתנו. זה לא שכל רגע נפלא ובטח שלא הכל טוב או קל. פשוט אין ברירה אלא להתמודד ולנסות ליהנות ממה שעוד וכאשר עוד אפשר.
הרבה פעמים, המתבונן מהצד מתיחס לקבוצה האחרונה הזו בתור קבוצת החזקים, האמיצים, הגיבורים.
אבל היחס הזה מבוסס על שילוב של מיתוסים מודרניים. תאוריות כמעט זדוניות שמטילות את האחריות על מי שבדיוק לפני דקה חטף את הזפטה של החיים.
באנגלית קוראים לזה “Toxic Positivity” או ״פוזיטיביות רעילה״. מין חובה כזו שמוטלת עלינו, לא משנה מה המצב, לא חשוב איזה חרא נפל לנו על הראש, להיות חזקים ושמחים ואמיצים וחייכנים.
וכדי להחמיר את המצב אף יותר, משלבים את הדרישה הפוזיטיביסטית המטופשת הזו עם תפישת עולם עקומה אפילו יותר והיא גישת ה ״אין דבר העומד בפני הרצון״.
וזו כבר שקרנות לשמה.
לא רק שבמצבים הכי מחורבנים דורשים מאיתנו ״תהיה חיובי״ אלא שעוד מוסיפים חטא על פשע ואומרים ״הכל תלוי בך״.
ואני טוען – לא נכון, בטח שיש דברים העומדים בפני הרצון ולא הכל תלוי בי. ממש לא.
אם הייתי יכול לבחור לא הייתי חולה ולא הייתי מעביר את זמני בטיפולים ולא הייתי מדאיג כך את כולם וגם על הכאבים והבחילות הייתי מוותר בלי לחשוב פעמיים.
אז קבוצת האנשים שמקבלים את המצב כמו שהוא היא לא קבוצה של חזקים וגיבורים, שיודעים להתמודד עם קשיים וששולטים בגורל של עצמם.
זו בסך הכל קבוצה של ברי מזל. שפשוט נפל עליהם פוקס והם נולדו פוזיטיבים ושאי לכך יותר קל להם להתמודד.
מי שמוצא את עצמו באחת הקבוצות האחרות פשוט קצת חסר מזל. אני רק יכול לדמיין כמה אנרגיה צריך להשקיע כדי להתעלם מהמצב. או כמה סבל כרוך בלחיות את הקושי בכל רגע ערות (וכנראה גם בזמן השינה).
להם ההתמודדות קשה הרבה הרבה יותר.
אנחנו לא אמיצים ולא גיבורים ולא חזקים.
סתם ברי מזל.