La dernière fois (peut-être)

Voilà. Ils vont décoller pour rentrer à la maison. 

L’aéroport est petit mais très bien organisé et tout s’est passé en douceur. Il leur a fallu 15 minutes depuis l’entrée jusqu’à la porte d’embarquement.

A l’aller, c’était un bordel sans nom. Un énorme aéroport, des milliers de passagers, un personnel au sol exécrable, pas de file pour les personnes handicapées, nulle part où s’asseoir. 

Après que l’agent à la porte lui a annoncé que « la carte d’invalidité ne donne aucun privilège ici », il a envisagé de gueuler, de demander à parler au responsable, de dire à l’agent qu’il n’était vraiment qu’un petit merdeux. 

Mais, comme d’habitude, il n’a rien dit. Il est resté à attendre sur le côté.

Ils sont partis pour fêter son anniversaire. Un week-end à l’endroit où tout a commencé il y a presque trente ans. 

C’est elle qui a organisé. Trois jours, une charmante chambre en plein centre-ville, pas loin de l’appartement où ils vivaient à l’époque. Les merveilleux amis qu’il aime tant et auxquels il est si attaché. Tout était génial. Et lui il était triste. Sans raison.

Il a pensé que c’était vraiment dommage. « Tu repars là-bas » s’est-il dit. « Tu aimes cette ville, tu aimes ces gens et elle, tu l’aimes tellement. Réjouis-toi, débile. Peut-être que c’est la dernière fois. »

Ces derniers temps, depuis qu’il a commencé son nouveau traitement très expérimental, cette phrase lui revient souvent à l’esprit.

« Réjouis-toi, c’est ton anniversaire. Peut-être que c’est la dernière fois. »

« Réjouis-toi, il vient te rendre visite. Peut-être que c’est la dernière fois. »

« Réjouis-toi, nous partons en voyage. Peut-être que c’est la dernière fois. »

Mais lui il n’est pas joyeux. Peut-être, justement, parce que peut-être que c’est la dernière fois.

הפעם האחרונה (אולי)

זהו. אוטוטו ממריאים חזרה הביתה.

השדה קטן אבל מאוד מסודר והכל הלך חלק. לקח להם 15 דקות להגיע מהכניסה ועד שער העליה למטוס.

בהלוך זה היה ברדאק שלם. שדה ענק, אלפי נוסעים, צוות קרקע שהתנהג בחוסר אנושיות יוצא דופן, אין תור לנכים, אין איפה לשבת.

אחרי שהדייל בשער הודיע לו ש ״כרטיס הנכה לא מקנה כאן שום פריווילגיות״, הוא התכוון לצעוק, ולדרוש לדבר עם האחראי, ולהגיד לדייל שהוא ממש סתם חרא קטן. אבל, כרגיל, הוא לא אמר כלום. הוא שתק והמתין בצד.

הם נסעו לכבוד יום ההולדת שלו לסוף שבוע במקום בו הכל התחיל לפני כמעט שלושים שנה.

זו היא שארגנה. שלושה ימים, חדר חמוד במרכז העיר לא רחוק מהדירה בה גרו אז. החברים הנפלאים שהוא כ״כ אוהב ושאליהם הוא כ״כ קשור.

הכל היה נפלא. והוא היה עצוב. בלי סיבה.

הוא חשב שזה נורא חבל. ״הנה אתה נוסע לשם שוב״ הוא אמר לעצמו.

״אתה אוהב את העיר הזו, אתה אוהב את החברים הללו ואתה כ״כ כ״כ אוהב אותה. תשמח דביל. יכול להיות שזו הפעם האחרונה״.

בזמן האחרון, מאז שהתחיל הטיפול המאוד נסיוני שלו, המשפט הזה חוזר ומהדהד לו בראש באופן די קבוע.

״תשמח, זה יום ההולדת שלך. יכול להיות שזו הפעם האחרונה״

״תשמח, הוא בא לבקר. יכול להיות שזו הפעם האחרונה״

״תשמח, נוסעים לטייל. יכול להיות שזו הפעם האחרונה״

אבל הוא לא שמח. אולי בדיוק בגלל שאולי זו הפעם האחרונה.

Article précédent הקודם Article suivant הבא

Laisser un commentaire

השאירו תגובה
שליחה
הפעם האחרונה (אולי)

זהו. אוטוטו ממריאים חזרה הביתה.

השדה קטן אבל מאוד מסודר והכל הלך חלק. לקח להם 15 דקות להגיע מהכניסה ועד שער העליה למטוס.

בהלוך זה היה ברדאק שלם. שדה ענק, אלפי נוסעים, צוות קרקע שהתנהג בחוסר אנושיות יוצא דופן, אין תור לנכים, אין איפה לשבת.

אחרי שהדייל בשער הודיע לו ש ״כרטיס הנכה לא מקנה כאן שום פריווילגיות״, הוא התכוון לצעוק, ולדרוש לדבר עם האחראי, ולהגיד לדייל שהוא ממש סתם חרא קטן. אבל, כרגיל, הוא לא אמר כלום. הוא שתק והמתין בצד.

הם נסעו לכבוד יום ההולדת שלו לסוף שבוע במקום בו הכל התחיל לפני כמעט שלושים שנה.

זו היא שארגנה. שלושה ימים, חדר חמוד במרכז העיר לא רחוק מהדירה בה גרו אז. החברים הנפלאים שהוא כ״כ אוהב ושאליהם הוא כ״כ קשור.

הכל היה נפלא. והוא היה עצוב. בלי סיבה.

הוא חשב שזה נורא חבל. ״הנה אתה נוסע לשם שוב״ הוא אמר לעצמו.

״אתה אוהב את העיר הזו, אתה אוהב את החברים הללו ואתה כ״כ כ״כ אוהב אותה. תשמח דביל. יכול להיות שזו הפעם האחרונה״.

בזמן האחרון, מאז שהתחיל הטיפול המאוד נסיוני שלו, המשפט הזה חוזר ומהדהד לו בראש באופן די קבוע.

״תשמח, זה יום ההולדת שלך. יכול להיות שזו הפעם האחרונה״

״תשמח, הוא בא לבקר. יכול להיות שזו הפעם האחרונה״

״תשמח, נוסעים לטייל. יכול להיות שזו הפעם האחרונה״

אבל הוא לא שמח. אולי בדיוק בגלל שאולי זו הפעם האחרונה.