Moli Kofer

Le jour de son quarante-septième anniversaire, Moli Kofer se posa la même question qu’il se posait chaque année à son anniversaire depuis qu’il pouvait s’en souvenir : si son nom était légèrement moins étrange ou un peu plus ordinaire, se sentirait-il, lui, pareil ?

Et on doit admettre que son nom était quand même un peu surprenant.

Quand il y réfléchissait, il se souvenait toujours de Rachel Levi, sa maîtresse de CP, qui avait un nom très ordinaire et qui avait essayé de le convaincre qu’on ne devrait pas l’appeler Moli mais plutôt Mouli, qui était, en fait, un diminutif de Menachem.

Ensuite, il pensait à Miss Cohen, son professeur d’anglais, qui avait, elle aussi, un nom ordinaire et qui prétendait que Moli était, en fait, un prénom de fille. Mais mal orthographié. 

Après une réunion de l’équipe enseignante, elle avait essayé également de le convaincre qu’en réalité, on devrait l’appeler Menachem.

Son nom de famille, aussi, dérangeait les gens. 

« C ‘est quoi Kofer* ? Ton grand-père se comportait mal ? », lui avait demandé une fois Noam le Grand (en réalité il s’appelait Noam Shulz, et il était le meilleur joueur de football de la classe).

Moli avait été très touché par cette remarque et avait dit que cela n’avait rien à voir du tout et que « Kofer » signifiait en fait un coffre-fort en anglais ancien, et que Noam était con. 

Il est vrai que Noam n’était pas très intelligent. 

Moli a appris qu’après l’armée, Noam était parti à l’étranger et que maintenant il avait une entreprise de vente de voitures d’occasion à Miami.

Moli était un mauvais joueur de football et ne connaissait rien aux voitures, mais il a toujours aimé résoudre des problèmes compliqués. Il avait donc décidé d’écrire désormais son nom avec des points diacritiques. 

Pour le problème de son nom de famille, il n’avait trouvé aucune solution. Alors il avait décidé, et presque toujours réussi, de l’ignorer. 

Moli était également excellent pour ignorer les choses.

Ce qu’il n’avait pas pu ignorer, c’était le sentiment d’être différent. Une fois, à la fac, il avait essayé de l’expliquer à Shira Gonen qui était assise à côté de lui en cours d’algèbre linéaire. Et qui était vraiment très très belle.

Il lui avait dit que ça lui arrivait presque tous les jours de ne pas comprendre ce que quelqu’un lui disait et qu’à peu près trois fois par semaine il voyait que les gens ne comprenaient pas ce que lui avait voulu dire.

Moli lui a raconté qu’il avait découvert que la formule pour calculer combien de fois il s’était déjà posé la question « mais pourquoi un tel m’a dit cela » était π * y * 52, ce qui équivalait à presque tous les deux jours.

Si vous verriez Moli Kofer dans la rue, vous ne sauriez pas qu’on l’appelle Moli Kofer ou qu’il se sent différent. Il a l’air très très ordinaire.

Mais lui il se sent différent. Très très différent.

*Kofer signifie un pêcheur en hébreu

מוֹלִי כּוֹפֵר

ביום הולדתו הארבעים ושבעה, מוֹלִי כּוֹפֵר שאל את עצמו, שוב, את אותה השאלה כמו בכל יום הולדת מאז שהוא יכול לזכור : אם השם שלי היה מעט פחות שונה או קצת יותר רגיל, האם כך גם הייתי מרגיש ?

וצריך להודות, שהשם שלו באמת מעט מפתיע.

כשהוא חשב על העניין, הוא תמיד נזכר ברחל לוי, המורה שלו מכיתה א׳, שגם היה לה שם נורא רגיל וגם ניסתה לשכנע אותו שלא קוראים לו מוֹלִי אלא מוּלִי שזה בכלל קיצור של מנחם.

ואז הוא נהג לחשוב על Miss Cohen, שהיתה המורה לאנגלית, שגם לה היה שם מאוד רגיל ושטענה שמוֹלִי זה בכלל שם של בת ואחרי ישיבת צוות מורים גם היא ניסתה לשכנע אותו שבעצם קוראים לו מנחם.

גם שם המשפחה שלו נורא הציק לאנשים.

מה זה כּוֹפֵר ? סבא שלך התנהג לא יפה ? שאל אותו פעם נעם הגדול (שבכלל קראו לו נעם שוּלץ ושהיה שחקן הכדורגל הכי טוב בכיתה).

מוֹלִי נורא נעלב, ואמר שזה לא קשור בכלל ושכּוֹפֵר זה כספת באנגלית עתיקה ושנעם דביל. 

נעם באמת לא היה כ״כ חכם ולפי מה שמוֹלִי שמע, אחרי הצבא הוא ירד מהארץ ועכשיו יש לו עסק למכירת מכוניות משומשות במיאמי.

מוֹלִי היה שחקן כדורגל גרוע וגם לא הבין כלום במכוניות אבל תמיד אהב לפתור בעיות מסובכות ולכן, מאז, הוא החליט לכתוב את שמו עם ניקוד. 

לבעייתיות של שם המשפחה שלו הוא לא מצא פתרון. אז הוא החליט, וכמעט תמיד הצליח, להתעלם.

מוֹלִי גם היה ממש מצויין בלהתעלם.

מההרגשה שהוא שונה הוא לא הצליח להתעלם.

פעם הוא ניסה לתאר את זה לשירה גונן שלמדה איתו בחוג לאלגברה לינארית. ושהיתה נורא נורא יפה.

הוא אמר לה שכמעט בכל יום קורה שהוא לא מבין מה בעצם רצו לאמר לו. ושלפחות שלוש פעמים בשבוע קורה שמישהו לא הבין מה שהוא בעצמו רצה לאמר.

הוא סיפר לה שפעם הוא חישב כמה פעמים הוא כבר שאל את עצמו ״אבל למה הוא בעצם אמר לי את זה״ וגילה שהנוסחה לחישוב היא π * y * 52 שזה יוצא כמעט פעם ביומיים.

אם הייתם רואים את מוֹלִי כּוֹפֵר ברחוב, לא הייתם יודעים שקוראים לו מוֹלִי כּוֹפֵר או שהוא מרגיש שונה.

הוא נראה היה מאוד מאוד רגיל.

אבל הוא הרגיש שונה. מאוד מאוד שונה.

Article précédent הקודם Article suivant הבא

Laisser un commentaire

השאירו תגובה
שליחה
מוֹלִי כּוֹפֵר

ביום הולדתו הארבעים ושבעה, מוֹלִי כּוֹפֵר שאל את עצמו, שוב, את אותה השאלה כמו בכל יום הולדת מאז שהוא יכול לזכור : אם השם שלי היה מעט פחות שונה או קצת יותר רגיל, האם כך גם הייתי מרגיש ?

וצריך להודות, שהשם שלו באמת מעט מפתיע.

כשהוא חשב על העניין, הוא תמיד נזכר ברחל לוי, המורה שלו מכיתה א׳, שגם היה לה שם נורא רגיל וגם ניסתה לשכנע אותו שלא קוראים לו מוֹלִי אלא מוּלִי שזה בכלל קיצור של מנחם.

ואז הוא נהג לחשוב על Miss Cohen, שהיתה המורה לאנגלית, שגם לה היה שם מאוד רגיל ושטענה שמוֹלִי זה בכלל שם של בת ואחרי ישיבת צוות מורים גם היא ניסתה לשכנע אותו שבעצם קוראים לו מנחם.

גם שם המשפחה שלו נורא הציק לאנשים.

מה זה כּוֹפֵר ? סבא שלך התנהג לא יפה ? שאל אותו פעם נעם הגדול (שבכלל קראו לו נעם שוּלץ ושהיה שחקן הכדורגל הכי טוב בכיתה).

מוֹלִי נורא נעלב, ואמר שזה לא קשור בכלל ושכּוֹפֵר זה כספת באנגלית עתיקה ושנעם דביל. 

נעם באמת לא היה כ״כ חכם ולפי מה שמוֹלִי שמע, אחרי הצבא הוא ירד מהארץ ועכשיו יש לו עסק למכירת מכוניות משומשות במיאמי.

מוֹלִי היה שחקן כדורגל גרוע וגם לא הבין כלום במכוניות אבל תמיד אהב לפתור בעיות מסובכות ולכן, מאז, הוא החליט לכתוב את שמו עם ניקוד. 

לבעייתיות של שם המשפחה שלו הוא לא מצא פתרון. אז הוא החליט, וכמעט תמיד הצליח, להתעלם.

מוֹלִי גם היה ממש מצויין בלהתעלם.

מההרגשה שהוא שונה הוא לא הצליח להתעלם.

פעם הוא ניסה לתאר את זה לשירה גונן שלמדה איתו בחוג לאלגברה לינארית. ושהיתה נורא נורא יפה.

הוא אמר לה שכמעט בכל יום קורה שהוא לא מבין מה בעצם רצו לאמר לו. ושלפחות שלוש פעמים בשבוע קורה שמישהו לא הבין מה שהוא בעצמו רצה לאמר.

הוא סיפר לה שפעם הוא חישב כמה פעמים הוא כבר שאל את עצמו ״אבל למה הוא בעצם אמר לי את זה״ וגילה שהנוסחה לחישוב היא π * y * 52 שזה יוצא כמעט פעם ביומיים.

אם הייתם רואים את מוֹלִי כּוֹפֵר ברחוב, לא הייתם יודעים שקוראים לו מוֹלִי כּוֹפֵר או שהוא מרגיש שונה.

הוא נראה היה מאוד מאוד רגיל.

אבל הוא הרגיש שונה. מאוד מאוד שונה.