Rencontre

Si elles se rencontraient. Et si elles parlaient librement. Cela aurait été étrange. Et peut-être même un peu comique.

La première aurait sûrement dit « Il est tellement comme ça ».

Et la deuxième aurait acquiescé et répondu « Et aussi comme ça ».

Et la première aurait ajouté « Parfois je ne comprends pas pourquoi ».

Et la deuxième aurait répondu « Des choses comme ça prennent du temps ».

J’aurais vraiment aimé être la mouche sur le mur dans cette conversation improbable.

Bien qu’à première vue elles semblent très différentes, il y a beaucoup de similitudes entre elles.

Elles ont le même âge. Plus ou moins, je crois.

Elles ont les mêmes opinions colériques sur la société, sur le pays, sur le gouvernement.

Et elles ont, toutes les deux, une sorte de crainte étrange en elles qu’un jour quelqu’un découvre soudainement qu’elles sont en fait vraiment gentilles.

Elles pensent qu’elles savent ce qu’elles veulent. Mais je crois qu’elles se trompent à ce sujet.

Elles ne se sont jamais vues, mais elles savent toutes les deux quelque chose sur l’existence de l’autre.

Je ne suis pas sûr qu’elles soient totalement conscientes que c’est beaucoup grâce à elle deux que les choses tiennent encore. Plus ou moins.

C’est étrange, car elles ont toutes les deux les yeux bien ouverts sur le monde, et il est indéniable que si elles n’étaient pas là, le château de cartes se serait effondré depuis longtemps.

Les gens ne réalisent pas toujours leurs plus grandes contributions.

Si elles se rencontraient et parlaient librement, elles seraient certainement d’accord sur plein de choses.

פגישה

אם הן היו נפגשות. ואם הן היו מדברות בחופשיות. זה היה יכול להיות מוזר. ואולי גם קצת מצחיק. 

האחת בטח היתה אומרת ״הוא נורא כך״

והשניה היתה מהנהנת ועונה ״וגם כך״

והראשונה היתה מוסיפה ״מדי פעם אני לא מבינה למה״

והשניה היתה עונה ״דברים כאלה לוקחים זמן״

הייתי ממש רוצה להיות הזבוב שעל הקיר בשיחה הבלתי האפשרית הזו.

אע״פ שבמבט ראשון אולי זה לא נראה כך, יש בינהן לא מעט דמיון. הן בנות אותו הגיל. בערך. כך אני חושב. הן בעלות אותן הדעות הכעוסות על החברה. על המדינה. על הממשלה. יש בהן מין פחד מוזר שמישהו יגלה פתאום שהן נורא טובות לב. והן חושבות שהן יודעות מה הן רוצות. אבל אני חושב שיכול להיות שהן טועות בנושא הזה.

הן מעולם לא התראו, אבל הן יודעות אחת על קיומה של השניה.

אני לא בטוח שהן מודעות לחלוטין לחשיבות שלהן בעובדה שכל הסיפור עוד מחזיק מעמד. פחות או יותר.

זה מוזר, כיוון שהן גם מאוד פקוחות עיניים וגם אין ספק שאם הן לא היו כאן, מגדל הקלפים היה קורס. מזמן.

אנשים לא תמיד ערים לתרומות הגדולות ביותר שלהם.

אם הן היו נפגשות ומדברות בחופשיות. הן בטח היו מסכימות על המון דברים. 

Article précédent הקודם Article suivant הבא

Laisser un commentaire

השאירו תגובה
שליחה
פגישה

אם הן היו נפגשות. ואם הן היו מדברות בחופשיות. זה היה יכול להיות מוזר. ואולי גם קצת מצחיק. 

האחת בטח היתה אומרת ״הוא נורא כך״

והשניה היתה מהנהנת ועונה ״וגם כך״

והראשונה היתה מוסיפה ״מדי פעם אני לא מבינה למה״

והשניה היתה עונה ״דברים כאלה לוקחים זמן״

הייתי ממש רוצה להיות הזבוב שעל הקיר בשיחה הבלתי האפשרית הזו.

אע״פ שבמבט ראשון אולי זה לא נראה כך, יש בינהן לא מעט דמיון. הן בנות אותו הגיל. בערך. כך אני חושב. הן בעלות אותן הדעות הכעוסות על החברה. על המדינה. על הממשלה. יש בהן מין פחד מוזר שמישהו יגלה פתאום שהן נורא טובות לב. והן חושבות שהן יודעות מה הן רוצות. אבל אני חושב שיכול להיות שהן טועות בנושא הזה.

הן מעולם לא התראו, אבל הן יודעות אחת על קיומה של השניה.

אני לא בטוח שהן מודעות לחלוטין לחשיבות שלהן בעובדה שכל הסיפור עוד מחזיק מעמד. פחות או יותר.

זה מוזר, כיוון שהן גם מאוד פקוחות עיניים וגם אין ספק שאם הן לא היו כאן, מגדל הקלפים היה קורס. מזמן.

אנשים לא תמיד ערים לתרומות הגדולות ביותר שלהם.

אם הן היו נפגשות ומדברות בחופשיות. הן בטח היו מסכימות על המון דברים.